שיחות עם החברים המתים שלי

קלייר הייתה אהבת הילדות שלי. את יונתן – קיבוצניק, שמעתי מרצה על מרקס וטולסטוי ביום שהתגייסתי. ז'אק היה צייר. רס"ר ציווה עליו למרוח את התותחים בגריז כדי שיבריקו יפה במצעד. את חנוך הכרתי אחרי הצבא, כל בוקר הייתי מתעורר לתקתוק מכונת הכתיבה שלו: הוא כתב אז את "סלומון גריפ". עם שמואל שיחקתי שח, אהבתי את השקט המתלווה למשחק. ערה העורכת היתה המצפון הקולנועי שלי. היום החברים שלי כבר אינם. אבל אני עדיין משוחח איתם, דרך הזיכרונות.

עמוד הסרט באתר הרשמי →