לא נועדה לפוליטיקה
ב-1994, שלוש שנים בלבד אחרי עצמאותה, בלארוס בחרה נשיא במה שיתברר כמערכת הבחירות הדמוקרטיות הראשונה והאחרונה של המדינה הצעירה. יותר משלושים שנה אחר כך, אלכסנדר לוקשנקו עדיין לופת את השלטון ביד ברזל תוך רמיסת זכויות אזרח בסיסיות. עבור הבמאית, הדיקטטורה הייתה פסקול ילדותה. אמה חינכה אותה לצייתנות, לשתיקה ולהימנעות מהפגנת נוכחות, בעולם שבו פחד הוא שיטה ובו נשים לומדות מוקדם שפוליטיקה איננה בשבילן. סרטה פותח בנקודת המפנה של שנת 2020, כאשר המחאה ההמונית בתולדות המדינה פרצה דווקא מתוך הוואקום שהותירו הגברים. לאחר שכל המועמדים המובילים נעצרו או הוגלו, התייצבו נשים בחזית ההתקוממות, בראשן סבטלנה טיכאנובסקאיה, אשר הפכה בעל כורחה למנהיגת האופוזיציה ולסמל של תקווה. ממקום גלותה באסטוניה, יוצרת הסרט מביאה את סיפורן של שלוש פעילות במאבק על ארצן ועתידן, גם כשמגפה עולמית והמלחמה באוקראינה השכנה מאיימות לדחוק אותן לשולי התודעה.